חיים מאושרים

את מספרת לכולם שפגשת את בעלך,
ומאחד עד עשר הוא כמעט במאה אלף.
מהרציניים, ויש לו אור על הפנים,
ובזמן האחרון את רק עפה מההדף.
אבל אחרי שנה זה מתקדם,
את שואלת בכנות אם יש על מה להילחם,
ואיך הוא לא הכיר לך אף אחד מהאנשים סביבו
והוא קולט שהויכוח מתחמם.
אז הוא מכניס אותך ללוז שלו,
ל “team” שלו, תפגשי את חברים שלו,
את אחים שלו, אבל הוא לא יוציא טבעת ואם תשאלי
הוא לא יודע אם זה מתאים או לא,
הוא לא יודע אם זו ריצה למרחקים או לא,
והאמת היא הוא דיבר עם ההורים שלו,
והם חושבים שאת עוד לא יודעת שאת משוגעת
ולא שווה לשים אצלך את החיים שלו.
ואת יודעת שלבד לא כדאי לך,
הלילות יהיו קרים.
וחולמת כמו כולם, כי מותר לך,
על חיים מאושרים.
אז את עוצרת את הכל כדי להבין מה המצב
רק כדי לחשוב מי היה פה לפניו,
מי טייל ברחובות שלך, ובמחשבות שלך
אם להגיד אמת אז להגיד אותה עכשיו.
ואת צריכה להתעורר,
איך עברו מליון שנה, זה מרגיש הרבה יותר,
ופעם את היית שונה והכל היה אחר.
אבל סתם בשביל הקטע את מנסה להיזכר.
יש את ההוא נו שכחתי מה שמו,
זה שלא היה שם אז הייתי במקומו,
‏ויש את הוא שלא באמת אהב אותך,
רק רצה שתעזרי לו להתאהב עוד בעצמו.
יש את ההוא שתמיד שיחק אותה הגבר,
וזה שמחייך תמיד כאילו הכל בסדר,
ויש אותי אבל אני רק אח גדול ופסיכולוג
אני הק׳ואצר התורן ולא מעבר.
אז מי יהיה איתך היום,
מי יטפל בשגעונות שלך,
הגוף עייף מלעמוד,
הלב הפוך כמו השעות שלך.
ואת יודעת שלבד לא כדאי לך,
הלילות יהיו קרים.
וחולמת כמו כולם, כי מותר לך,
על חיים מאושרים.